"אתה ממש משנה מצב צבירה וזו חוויה פיסית וספיטוריאלית" כך אומר איזי סוויסה יו"ר הפורום לקידום השייט בישראל.

באחת העגינות שמעתי את משנתו המאוד מבוססת על מה ששייט בכלל ושייט ארוך במיוחד, עושים לנו כבני אדם.

איזי חצה את האוקיינוס במשך 3 שבועות כך שדבריו ותבונותיו מבוססים על חוויה אישית שממש מייצרת חשק לעבור אותה גם.

בבסיס הדברים מצוי הרעיון שכולנו כל כך רגילים איליו ומורגלים לחיות בו על היבשה, ושאיננו כלל מסוגלים לחשוב שאפשר אחרת.
וזה נראה לנו הכי טבעי וממשי.

קופת החולים שלנו, רופא השיניים, הספר, הקונדיטוריה הסופר, הרכב לנו החונה בחנייה, מכון הכושר מקום העבודה ועוד ועוד מאות פרטים של חיי יומיום מתפקדים לחלוטין.

ואז לפתע פתאום, אנחנו נפרדים מכל זה ועוברים לפלטפורמה שונה לחלוטין.

ברגע שכף רגלנו דרכה על הסירה והתנתקנו מהרציף, עברנו למימד אחר. קטן (יחסית) מצומצם (יחסית) מנימליסטי (יחסית) ועל מים!

בני אדם חיים על יבשה! לא על מים. זו לא ברירת המחדל שלנו. אלו הם תנאים, שאפילו זמניותם דורשת התארגנות פיסית ומנטאלית אחרת, שונה ומאתגרת בכל קנה מידה.

הניתוק מבסיס הוויתנו הפיסית – יבשה – דורש יכולת מנטלית וירטואוזית של שיחרור מאחיזה בכמה רמות

א. שחרור אחיזה מכל הרכוש שיש לנו על היבשה…
אוסף הגרביים והנעליים שלנו. סט צלחות הפורצלן שקיבלנו, כוסות הצ'אי מהודו, חדר האמבטיה והשרותים המדוגם, המטבח המצוייד והמזווד ועוד.

במקום זה אנחנו עוברים לקיטון קטנטן, מיטה צרה ושטח מחייב מתנדנד ורטוב שמצמצם לנו את שאיפותינו הקולוניאליות למשהו פצפון ביותר.

ב. שיחרור משליטה (לכאורה בהכול!) בים קורים דברים… כל הזמן ובכל מיני אופנים ותצורות. אם לא היית ער לעליית הרוח אתה תשמע את הקומקום החדש שהבאת למשט מתנפץ לריצפה ומועך בדרכו עוד שתי צלחות ואת ערימת הסכו"ם.
וכן הלאה.

ג. השקט שלפני הסערה הוא מטבע לשון ימי שמקפל בתוכו את כל הפילוסופיה. תמיד להיות מוכנים, גם בים פלטה חלק, לפורענויות הממשמשות להגיע.

טוב, אני לא יצאתי לשלושה שבועות אלא רק לשבוע, אולם הפרומו הולך ונעשה ברור לקראת הבאות.

לילה טוב
ממפרץ אנדסה בטורקיה

שלכם, אביאל.