היא שואלת בחיוך כובש.
מרוב הפתעה לא עניתי במיידי.
"אאאאאא…" גמגמתי בחוסר החלטה מובהק. "למה לא בעצם? כןןןן" התעשתי.
היא נכנסה לבית הקפה, וחזרה עם קופסת דבש טהור קטנטנה, בדיוק בשביל כמות היוגורט שנותרה לי בכוס.
"בבקה בייקרי" על יד תיאטרון הבימה, הוא בית קפה ומאפה נפלא שאני מאמן בו לעיתים די קרובות.
באותו הבוקר הגעתי מוקדם והתפנקתי עם בקבוק יוגורט. הבחורה הצעירה מאחורי הקופה כלל לא חשבה להציע
לי דבש. אולי הייתה חדשה ואולי לא באתי לה בטוב..גם זה יכול לקרות…למה מי אני בכלל…
ואז יצאתי לי החוצה וישבתי לשתות, לקרוא ולחכות.
ואז יצאה מבית הקפה בחורה עם ג'ינס וטישרט שחור התבוננה לצדדים וקלטה אותי שותה. ומשם זה התחיל.
כשהיא הגיע עם קופסת הדבש וחיוך ענק וחם שאלתי אותה לשמה.
"אלה" היא ענתה.
"ומה תפקידך ?" שאלתי.
"אני עובדת במטבח… יצאתי לנשום …" ענתה בנחמדות מתוקה מדבש.
בקשתי ממנה רשות להסביר לה מי אני מה עיסוקי ומה שיש לי להגיד על המחווה הנפלאה שלה.
וזה מה שהסברתי לה…